רבי שלום שוורצמן זצ"ל

תפילה לעני כי יעטוף...

החסיד המופלא רבי שלום שוורצמן זצ"ל

מסטריזוב - מאה שערים, מחשובי חסידי סדיגורה

בר אוריין ובר אבהן, אוצר בלום וידען מופלג, בעל תפילה נפלא ואיש רעים להתרועע

מאת: אברהם יעקב זילברשלג
פורסם לראשונה ב'מסילות', בטאון חסידי סדיגורה רוז'ין.

על פני למעלה מתשעים שנה, מלאים וגדושים בחסידות שורשית, התמשכה מגילת חייו הברוכה של החסיד המופלא והמופלג רבי שלום שוורצמאן זצ"ל, מן העיר סטריזוב שבגליציה, ובסוף ימיו ישב בשבת תחכמוני בעיה"ק ירושלים תובב"א בשכונת מאה שערים.

עוד בצעירותו, כששהה בתוך הגולה בגליציה-פולין, כבר התפרסם כחסיד בן עליה ובר דעת, בהיותו אחד מחשובי חסידי סדיגורה, מאותם מקורבים ומתי מספר אנשי הסוד ויודעי הרזין דרזין. בכל הזדמנות היה ניתן לראותו מגלגל שיחה עם זקני החסידים, וכך גם המשיך לאורך ימים ושנים, כשעלה לארה"ק, כאן היו רואים את רבי שלום מנעים שיחה עם הגאון החסיד הותיק רבי יצחק קאמינצקי זצ"ל מדרוהביטש, שזכה בימי חייו לנסוע מעירו לא פחות מח"י פעמים אל מרן אדמו"ר הזקן רבי אברהם יעקב מסדיגורה זי"ע; או ממתיק שיח סוד עם החסיד הותיק והנשגב רבי מאיר יצחק שכטר שו"ב זצ"ל, שאף הוא זכה להסתופף בצילם של ארבעה דורות של אדמור"י סדיגורה: האדמו"ר הזקן רבי אברהם יעקב, בנו האדמו"ר רבי ישראל בעל ה"אור ישראל", בנו האדמו"ר רבי אהרן בעל ה"קדושת אהרן", ובנו האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף בעל ה"כנסת מרדכי".

והיו אותם צדיקים נשגבים מחבבים חסיד מופלא זה, משבחים ומנשאים את שם חסידותו והתבטלותו, והוא מנגד בענוות חן מכופף ראשו כאגמון ומקבל עליו בהכנעה כל מילה היוצאת מפי הקודש, וגדודים של חסידים ובני תשחורת נתלים בו, רואים ומאמצים מוסר ודרך חיים מעבודת החסידות המושלמת של האי חסידא ופרישא.

בערב ילין בכי

אף כי היו חייו אפופי צער ויגון, ומנת היסורים עשתה לה משכן של קבע במעונו עד כי שרשרת בלתי פוסקת של צרות ואסונות רדפוהו והכוהו, היה רבי שלום בשלימות מידות החסידות כמאמר החכם החסיד צהלתו בפניו ואבלו בליבו. רבי שלום עמד בכל הנסיונות בגבורה עילאית, ובכל התנהגותו קידש שם שמים והיה למושא הערצה בפי כל. מרגלא בפומיה דרבי שלום: "למאמין אין שאלות, ולכופר אין תשובות", ובכל אשר קרהו מימיו מעולם לא נשמעה מפיו שאלה או טרוניה. כך היה זה כשנפטרה עליו אשת נעוריו בדמי ימיה בהותירה אחריה את ילדיו היתומים שנשארו תלויים על צוארו; כך גם כשנסתלק עליו בנו יחידו הבחור המופלא והמופלג משה יהושע, שתושבי סטריזוב לא גמרו עליו את הלל וניבאו לו גדולות ונצורות בהיותו תלמיד חכם מופלג, ענוותן ושפל ברך שמילדות התבלט בשאר רוחו ובמידותיו התרומיות; כך גם כשנותר רבי שלום בודד בעולמו של הקב"ה כשכל יתר צאצאיו המרובים, בנותיו וחתניו, נכדיו ונכדותיו, כולם עלו על מוקדה בסערה השמימה; מעולם לא חטא בשפתיו ולא הרבה להעמיק חקור מה זה ועל מה זה. הוא קיבל את הדין באהבה, ואף כי בתוך תוכו היה פצוע וחבול, המשיך לשאת את פניו במאור עיניים ובשמחה וצהלה, כשהוא מהווה דוגמה מאלפת לדמות האותנטית של חסיד שמח וטוב לבב. כל אימת שנשא רגליו בריקוד בין חסידים, בהזדמנויות רבות ושונות ובמיוחד ביומי דפגרא, כגון בשמחת תורה, לא היה מאושר ממנו בעולם, וכל רואה יכול היה להיות משוכנע כי לפניו האדם המאושר והשמח ביותר בעולם שלא קרהו מעולם שום דבר עצב.

עסקן מסור לכל דבר שבקדושה היה רבי שלום, בהקדישו את כל כוחותיו לדבר מצוה. בדמותו התגלמו מילות ה"מי שבירך" לעוסקים בצרכי ציבור באמונה. הוא לא ידע מנוח ופעל ללא ליאות לביצור חומות הקדושה, ולא היתה משימה בתחומי בית המדרש והעיירה הנוגעת למען הזולת, ברוחניות או בגשמיות, לגמילות חסדים ולעבודת ה', שרבי שלום בחל ממנה או נמנע מעשותה. הוא עמד על דעתו בתקיפות יתירה, ולא אחת אף התנגש חזיתית בראשי הקהל ובעשירי העיירה, כשהוא אינו חושש כלל וכלל לחוות דעה הפוכה מזו המקובלת בחוגים הגבוהים.

מצבו הכלכלי ופרנסתו מעולם לא היו משופרים. תמיד היה מתפרנס בצמצום רב, ומלאך העוני היה בן בית בביתו. תקופות שונות עברו עליו מהני עקתין דנפישין, אך לא איש חסיד כרבי שלום יתן לשר של ממון להכתיב את סדר יומו. גם כשנתון היה במיצר והיה משכיר את עצמו למלאכות שונות, נותר חסיד במהותו, אפוף בטחון ואמונה המקרינה על סביבותיו. לימים פתח בית ממכר ליי"ש וממנו התפרנס כדי מחייתו בצמצום, אך שפע אמירות וסיפורים ורבים ביקשו את קירבתו כדי ליאות לאורו.

כשמן הטוב על הראש

דמותו המופלאה כמו נחקקה מציור קדמון. רבי שלום היה מורם מעם, קומתו תמירה ומתנשאת, צורתו מעודנת והדרת פניו משרה אצילות ומוחין דגדלות. זקנו הלבן כשלג היורד על פי מידותיו, ופיאותיו ההדורות המתנוססות בהדר בצידי פניו שיוו לו מראה שלא מעלמא הדין. עיניו הרושפות והנוקבות היו יורדות חדרי בטן ומפיקות אף בשיא ימי הזקנה והשיבה מרץ נעורים ומשובת ילדות חיונית, ויחדיו היו מידות אלו תמים אל ראשו ומשלימים את הופעתו הכובשת.

הצד המרכזי של אישיותו רבת הגוונים היה ללא ספק חסידותו המלאה והנוקבת. הוא היה, מה שקרוי היה פעם בפי ההמון "חניוק" אמיתי, שהחסידות מקיפה ומסובבת את כל מהותו וחייו ללא שיור כלל. כל כולו גוש של התעניינות בבית הרבי, באורחו ובשיגו, שותה הוא בצמא כל חידוש מחצרות הרבי, ולימים הוא דולה ומשקה ומעביר לצעירי הצאן בלהט נעורים את שפע הזכרונות והרשמים שאגר במוחו, כבור סוד שאינו מאבד טיפה.

בקלויז הסדיגוראי שבסטריזוב הגליצאית, היווה רבי שלום את עמוד התווך. סביבו מתלכדים צעירי החסידים שכמנהג הימים ההם קונים את תלמודם ואת משנתם בקלויז, ורבי שלום, הזקן שבחבורה, מכוון את חינוכם ומשגיח בעינא פקיחא על התקדמותם, תוך שהוא שומר עליהם מכל משמר לבל ייפגעו או יינזקו חלילה מפגעי הזמן, וכאלה ר"ל היו אז לרוב.

רוח של כפירה ורעיונות עיוועים שטפו את עיירות אירופה בתקופה שלפני ושלאחרי מלחמת העולם הראשונה, מכל מיני "ליסטים" למיניהם: פעם היו אלה אידיאליסטים, קומוניסטים, רוויזיוניסטים, ציוניסטים ועוד כהנה וכהנה, והצד השווה שבהן שפגיעתן רעה ותועלתן מועטה. היה רבי שלום מעורר את הנוער ופוקח עיניהם לבל ינהו אחרי רוחות בלתי מצויות המנשבות בחלל עולמם של יהודי העיירה. את עיקר כלי נשקו במלחמה נגד הכפירה הוא מוצא בסיפורי חסידים ובעובדין טבין מבית מדרשם של צדיקי הדורות, המהוים בידו חרב פיפיות וכלי נשק מצוין נגד הרוחות הזרות.

במבטו החד הוא קלט במהרה מי נתפס לקריאה בספרי חיצונים ובעיתוני התקופה, והוא ידע מצוין כיצד לטפל בבעיות כאלו. התנועות הציוניות סיפקו לצעירי העיירות חומר קריאה רב ומורעל שחילחל וחדר מבעד לשכבות הגנה בנות אלפי שנים בדברי ליצנות וכפירה, ורבים עמדו מנגד ביאוש ובזעקות שבר. רבי שלום בחכמתו ובשלימותו הנפשית ידע לאחוז בכלים הנכונים והציל רבים מכליון.

אירע לא פעם ולעיירה הגיע מרצה ציוני מפורסם ועסקני העיר סייעו בידו והשיגו עבורו אישור לדרוש בבית המדרש. מה עשה רבי שלום? עמד וכינס את תלמידיו ושומעי לקחו, בחורים ואברכי משי, וביקשם לשבת בבית המדרש וללמוד בהתמדה ובקול גדול עד שקולם המתרונן בתורה יעבור ויגבר על קולו של המרצה האלמוני, וכן היה. וכי מי זה יהין להפסיק מלימודם את הלומדים המצוינים והמופלגים? כך עמדה לו חכמתו של רבי שלום פעם אחר פעם לגונן על תלמידיו ועל באי הקלויז המקומי מפני רוחות השעה.

אך למרות קנאותו לדבר ה' ואי התפשרותו בכל הנוגע לתורה ולמצוות, היה הוא עצמו רך כחמאה וטוב לבב בצורה שלא תיאמן. אם כי נלחם, כאמור, נגד ה"ציונות", מעולם לא קידש מלחמה נגד ה"ציונים", שכן גם הללו מזרע ישראל המה, אלא נגד הרעיון. אף נושאי דגלה של הציונות בסטריזוב שמרו על יחסים טובים וקרובים עימו, ורבי שלום לא הירשה לסיבות אידיאולוגיות כאלו ואחרות לקלקל את אוירת השלווה והשלום בעיירה. בה במידה שהיה קנאי לדבר ה' והיה מהסה את המשוחחים בשעת התפילה בבית המדרש בזעקה קולנית ונוקבת: "שא, שקצים", הרי שחיוכו הכובש ועינו הטובה היו מכסים על כל פשעים באהבה אמיתית וכך התקבלו דבריו ומוסריו.

מרביץ תורה לעדרים

לא רק צעירי הצאן היו שומעי לקחו. לא היה איש בעיירה שלא היטה אוזן לתורתו רבת הפנים. הנה כאן הוא בבית המדרש, שעה ומחצה לפני מנחה בימות הקיץ הארוכים, ולפניו יושבים בהכנעה קבוצה גדולה של בעלי בתים המאזינים בשקיקה ובהנאה לשיעור המשניות היומי של רבי שלום. בין היושבים פשוטי עם ועשירים, תלמידי חכמים ו"עמי ארצות". כולם מוצאים טעם מתוק בדבריו הכובשים, ולכל אחד שמורה לו המילה הנכונה. הסבריו קולעים ובהירים, ואיש לא נותר מאחור או מן הצד; כולם כאחד משתתפים בשיעוריו ומוצאים בהם כדי סיפוקם. במשך השנים הוא מלמד את כל ששה סדרי משנה, פעם אחר פעם, ובקיאותו בכל חדרי תורה מפעימה הסבריו מקיפים ומדויקים בכל תחום לימוד. הנה כאן הוא מסביר בפרוטרוט משניות מורכבות במסכת כלאיים, בהם יש חשבונות מסובכים, והסבריו החודרים, כבעל שליטה מלאה ומושלמת במדעי המתמטיקה, מתיישבים על הדעת ומתקבלים בהבנה נפלאה. דברי הרמב"ם והברטנורא מקבלים אור חדש בהסבריו הנפלאים, וכך הדברים חוזרים על עצמם בכל מקצועות הש"ס השונים, כשחכמתו היתרה ושליטתו בכל מדע וחכמה, באסטרונומיה ובפיזיקה, בדקדוק ובכימיה, נוסכים אור בהיר בשחקים בכל שיעוריו.

כיודע ספר שולט רבי שלום ב"אותיות הקטנות" ולית חיבור שרבי שלום אינו מכירו מלגוו ומלבר. נזהר הוא מכל משמר מספר שאינו על טהרת הקודש, אך מגיל צעיר הוא יודע על פה מאות ואלפי ספרים בכל מקצועות התורה. לכל זאת נוסף כתב ידו הרהוט והמסודר להפליא, ומאמרים מפרי עטו מתפרסמים מדי פעם במאספים תורניים נפוצים בגליציה. גאונים מפורסמים ורבנים ידועי שם כבר מכירים את טיבו של הבחור הסטריזובאי בעל כתב היד המשורטט והנאה השולח את הגיגיו וחידושיו הגאוניים, השזורים בלשון חכמים ובמליצות מושלמות, ותדיר היו דבריו מתפרסמים תחת דברי הקדמה ושבחים המורעפים על ראשו מצד העורכים החשובים.

כבד את ה' מגרונך

אחת המעלות המיוחדות בהם נתעטר רבי שלום זצ"ל, היא מעלתו כבעל תפילה חסידי מקורי, שתפילתו הלוהטת והכובשת נסוכה בחן קדומים ובטעם זקנים. ידוע כי הרבי הזקן מסדיגורה זי"ע ציוה על חסידיו להשיב את הדרת התפילה לקדמותה, בנועם ובחן, תוך דגש מיוחד על פסוקי דזמרה. בעלי התפילה המצוינים שנתגדלו בבתי מדרשם של זקני החסידים ידעו את המלאכה המצוינת של הירידה לפני התיבה בפסוקי דזמרה הסוללת את הדרך למישרין לפני בעלי התפילה דשחרית ומוסף. היתה זו תפילה של אש מתלקחת, במתינות כמוני מעות, תוך הטעמה מיוחדת של כל מילה ותיבה, של כל הברה והברה.

היה רבי שלום אומר בשם צדיקים קדמונים, כי ישנם שלושה סוגים של בעלי תפילה וחזנים כנגד שלוש תפילות: "תפילה למשה", "תפילה לדוד", "תפילה לעני". יש והחזן אינו בעל קול כל כך נאה ואין הוא בקי בשירים ובניגונים ויתכן כי אף כבד פה הוא, אך מעלתו היא שתפילתו היא "תפילה למשה", היינו, צדיק או רב חשוב, תלמיד חכם, אשר תפילתו עולה ובוקעת רקיעים ורצויה ומתקבלת. ויש אשר החזן אינו יודע כ"כ ללמוד, אך תפילתו היא בבחינת "תפילה לדוד", שכן יודע הוא פרק בניגון ובשירה, קולו נעים בגילת ורנן, תפילתו שגורה בפיו וקולו מתנגן ככינורו של דוד בשעת חצות ליל, זו היא "תפילה לדוד"... אך יש והחזן אינו תלמיד חכם, תפילתו אינה "תפילה למשה", ואף אין הוא חזן דגול בעל קול יפה, ואין הוא בבחינת "תפילה לדוד", אך עני הוא ואביון, ליבו נשבר בקרבו ורוחו שפלה, ועליו אמר דוד המלך "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני", "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע", ועל כך אמר רבינו הגדול המגיד הקדוש ממעזריטש כי לשערי שמים הנעולים יש כל מיני מפתחות, אך יש גנבים שמתמחים לפתוח כל מיני מנעולים אף בלי מפתחות על ידי ששוברים את המנעול, וכך גם בשערי שמים הנעולים שנשברים על ידי לבות נשברים... תפילה כזו כשהיא נשמעת מפי בעל תפילה הרי היא עולה ובוקעת רקיעים ואין מנעול ושער הנותרים חסומים וסגורים בפניה.

נאה דורש היה ונאה מקיים, והיה רבי שלום בעל תפילה כזה, שליבו הנשבר בקרבו פתח כל שער והמיס כל לב, אך יחד עם זאת היה גם ידוע ספר ותלמיד חכם אמיתי בבחינת "תפילה למשה", והיתה תפילתו נעימה וערבה לאוזן בבחינת "תפילה לדוד", עד כי כל מי ששמע פעם את פילתו המתנגנת של רבי שלום כבן המתחטא לפני אביו שבשמים לא מסוגל לשכוח כל חייו את נימת קולו הנעימה והחודרת חדרי בטן ולב.

וכך מתארים בני סטריזוב את תפילתו השמימית של רבי שלום : יתכן כי לא היה מלך השירה והנגינה, והיו שידעו לזמר יפה ממנו, אך לא היה ראוי מרבי שלום לרדת לפני התיבה ולשאת קולו בתפילה, שכן לא היה ראוי לכך ממנו. קולו חזק ומרטיט ומי עוד כמוהו בעל לב נשבר שסבל בחייו סאת יסורים על אנושיים? וכי מי עוד כרבי שלום יוכל לבטא בתפילתו את כל הצער והכאב שבעולם יחד עם התקוה והאמונה העשויים פלדה? הן רבי שלום היה ה"גנב" המוכשר ביותר לפתוח כל מנעול וסוגר ובתפילתו מסוגל היה לפצח כל חומה בצורה. בכל תפילה של ימי החולין היתה תפילתו מרעידה ומרטיטה, על אחת כמה וכמה בימים הנוראים אז היה רבי שלום עשוי מקשה אחת של תפילה. במסירות נפש הוא מקדים לטבול במי קרח לפני עלות השחר, והנה מבחינים בו כי סערה עזה הולכת וקרבה. עומד הוא מכונס בקרן זוית כולו פחד ואימתא דציבורא, והוא מתחיל בשקט לומר את הברכות כשכל עצמותיו רועדות ונוקשות. התפילה מתקדמת ומתגלגלת, כקול שאון מעיר, וקולו הולך וחזק, הולך וגובר ומתנשא כשאגת ארי: "בערב ילין בכי ולבוקר רינה", נראה כי ליבו חדל מלפעום, גלי זיעה קרה נשטפים ויורדים ממנו פלגים פלגים, ועיני הכל נעוצות בו בציפיה דרוכה. והנה נשמע מפיו קול רעם מתגלגל: "אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן"--- השומעים חשים היטב איך המנעול שבשמים נשבר לרסיסים, והנה מגיעה לה שעת כושר ועת רצון עצומה.

חורז הוא את מילות "נשמת כל חי" בנוסח המיוחד המקובל מאת הרבי הקדוש מבלוז'וב, נכדו של הרה"ק בעל ה"בני יששכר", וציפיה דרוכה אופפת את בית המדרש הגדול. קולו העולה עד רום שמים ויורד עד עמקי תהום מרעיד את הקלויז הסדיגוראי עד כי אחדים מן החסידים, שאמונים על השיטה הרוז'ינאית של תפילה מאופקת ושליטה מלאה של המחשבה על הרגש מנסים להרגיעו ולהורידו ארצה, ורבי שלום בדרכו הוא נרגע קמעא קמעא ושב לאיתנו, כאחד מאותם פלאי איתני הטבע העצומים עליהם מברכים "ברוך עושה מעשה בראשית"...

אגמים של מים נקווים תחתיו בתפילתו. פעם נשאל על ידי אחד מפרחי החסידים מדוע הוא מזיע כל כך בתפילתו, והוא משיב: "הן די לו לאדם שיתבונם לעומק אך פעם אחת כדבעי כדי שיהפוך כל כולו למים"! מי שמתפלל ואינו שטוף זיעה, הוא אליבא דרבי שלום, רק מדקלם את המילים אך לא חי ולא חש אותם כלל. "וכי אנו יודעים להתפלל"? מפנה רבי שלום שאלה ריטורית לפני החסידים המקיפים אותו כעמיר גורנה. "הרבי מבלוז'וב ידע להתפלל; אלא מאי? מי ששמע ולו פעם אחת את תפילתו של הרבי מבלוז'וב יודע לפחות כמה ואיך צריך כל אחד להתפלל לפני השי"ת ולו כדי שיזכה פעם אחת בחייו להתפלל כראוי". עד היום זוכרים זקני סטריזוב בגליציה, ומתי מעט מזקני מאה שערים את תפילותיו הנוקבות של רבי שלום זצ"ל.

בימי זקנה ושיבה בירושלים

בערוב ימיו זכה רבי שלום, לאחר קשיים מרובים ונסיונות קשים ומרים, לחונן את עפרה של ארץ ישראל. הוא נתיישב בשכונת מאה שערים כאן מצא את שאיותה נפשו, רעים וידידים יראים ושלמים כמותו, שנפשם שלימה לאלקים ואין להם בעולמם אלא תורה ועבודת ה'. ואף כי גם כאן לא עזבוהו צרות נפשו, כשנכדו היחיד הבחור החשוב מאיר מרדכי גוטווירט הי"ד נרצח על ידי בני עוולה בשנת תרצ"ח, לא הרחק משכונת סנהדריה בירושלים; אף אז לא שינה מדרכיו ונשאר דבוק בשמחת עבודת ה' בדרכי החסידות הנאמנים.

ממעט היה רבי שלום לעזוב את ירושלים עיר הקודש, ונסיעותיו הספורות אל מחוץ לירושלים היו כולם נסיעות לרבי לתל אביב. כל אימת שהגיע הרבי מסדיגורה לירושלים, לא עזב רבי שלום את פתח אהלו. כארבעים שנה מפרידות בין גילו של רבי שלום הקשיש לגילו של הרבי, אך החסיד הישיש מכניע את עצמו לפני הרבי, מתכופף לפניו ומקשיב בחרדת קודש לכל תנועה ודיבור, ורגעים אלו מלווים אותו אחר כך לאורך ימים. יש ורבי שלום מוצא במשך חורף שלם חיזוק ועידוד במספר מילים שנשמעו מפי ה"כנסת מרדכי" באותו ביקור קייצי בשכונת מקור חיים או מונטיפיורי החדשה.

לא זכה רבי שלום שוורצמן זצ"ל לדורות של חסידים ובנים ונכדים אחריו; כשם שהיו חייו מיקשה אחת של סבל ויגון, כן, רח"ל, גם לאחר פטירתו מן העולם בי"ז אדר תשט"ז לא הותיר אחריו רבי שלום צאצא שיאמר אחריו קדיש. ברם, עוד יש הזוכרים את דמותו של חסיד נשגב מעולם אחר, תלמיד חכם עצום ורב פעלים, מחנך ואיש חסד, בעל תפילה נפלא ו"מספר" שמעטים דוגמתו, איש אשכולות במלוא מובן המילה, ואף מאמר צנוע זה ראוי להצטרף לעמוד זכרון לדמותו של אותו חסיד מופלא שבחייו ובמותו היה פלאי, וכמעט שאבד זכרו ונעלם בתהום הנשיה.

זכר צדיק וחסיד לברכה.